זכור - אמונה בימי השואה

חודש אב  תשס"ה - חורבן מקדשי מעט


מן המחקר
קטעים מתוך ספרו של דוד דוידוביץ "בתי כנסת בפולין וחורבנם"

על החורבות

מבוא
לעינינו נחרב המרכז היהודי החיוני ביותר ביהדות הגולה, ויחד עם השמדתו הפיסית נהרסו גם אוצרותיו הרוחניים והחומריים אשר הצטיינו – מלבד בחשיבותם ההיסטורית, הלאומית – גם בערכם האמנותי הרב.
ידיעות מזעזעות הגיעו אלינו על מקדשי מעט, בתי כנסיות ובתי מדרשות שהועלו באש, על מצבות היסטוריות עתיקות שנהרסו, ספריות ואוספים של חפצי אמנות יהודית יקרים שנשדדו או נשחתו בידי המשמידים...
גם חורבן יצירות האמנות היהודית אין לו קנה מידה בתולדות שנאת ישראל, אין לו אח ודוגמא בקורות ההתעללות בקודשי איזו שהיא אומה, כאן לא היתה רק התפרקות יצר ההרס של פולש אכזר על מקדשי מעט, יצירות רוח יהודיות עתיקות גם חדישות, אלא מעשה הרס מחושב, שיטתי, מתוכנן מראש ומבוצע ביסודיות. ותודגש כאן לא רק ההשמדה והגזילה, אלא גם הרשעות והזדוניות שליוו אותן, ושבאו לידי ביטוי באותן פקודות שניתנו ליהודים לשרוף במו ידיהם את בתי התפילה והמדרש, להרוס מצבות בתי העלמין ותשמישי קדושה, על מנת להאשים אחר כך את האומללים שנאלצו לעשות את זאת, כדי להציל את חייהם כפי שדימו בלבם, ומאידך – בהענשת המסרבים להוציא לפועל את הפקודות הללו.
כאחת ההוכחות לתכנון מעשי של הרס זה, יכולה לשמש הקמת בריגאדות אש בכל עיר ועיר, שמתפקידן היה להצית את בתי הכנסת, לשרוף את ספרי התורה ולהשחית ספריות יהודיות, שאין עוד צורך בהן בפולין המנואצת...

האמנות הדתית של יהודי פולין אינה רק חוליה חשובה בתולדות האמנות היהודית, היא גם אחד השלבים המעניינים ביותר בהתפתחות תרבותנו עתיקת הימים ורבת השלוחות.
אמנות זו של יהודי פולין חותם הסביבה טבוע בה, אך לא פחות מזאת בולטים הקווים העצמאיים שלה, הערכים שהם פרי ייחוד האמונה וייחוד אורח החיים, החל ממקור מחצבתם בארץ הקודש, דרך השלוחות הקרובות-רחוקות בארצות המזרח התיכון, ומשם דרך אפריקה הצפונית וספרד ואיטליה וגומר בארצות הגלות האשכנזית והצרפתית, דרך החולייה המקשרת: ביהם. מכל אלה ינקה, ניזונה, האמנות הדתית של יהודי פולין.
ערכם המיוחד של בתי הכנסת בפולין בתולדות האמנות היהודית מתבטא בשתי עובדות יסוד:
  1. בפעם הראשונה מאז פריחתה המופלאה של אמנות בתי הכנסת בארץ ישראל במאות הראשונות לאחר חורבן בית שני, כלומר, לאחר הפסקה של אלף שנה בקירוב, מופיעים שוב אמנים יהודים כבוני בתי תפילה, צייריהם ומקשטיהם.
  2. אמנים אלה עולים ממעמקי המסורת הדתית היהודית, דבר שממנו מתחייבת השאיפה המתמדת והניכרת להשתחרר עד כמה שאפשר מהשפעות אמנותיות של הסביבה הלא יהודית, חיפוש מתמיד אחר ביטוי חיצוני יהודי טהור לערכי הנפש היהודית.
פריה של אותה שאיפה אדירה היא אמנות בתי הכנסת של יהודי פולין וייחודה הסגנוני המובהק...
כל בית כנסת הוא מצבת זכרון היסטורית, הקשורה במאורעות ובמעשים מדורות עברו; סביבו נרקמות אגדות המספרות על חייהם ותלאותיהם של יהודי העיר. כל בית כנסת הוא גם כעין בית נכות לחפצים, לרהיטים ולכלים יקרי ערך מבחינה היסטורית, כגון: ארונות הקודש, בימות, פרוכיות, כסאות אליהו, פמוטים, נברשות, סידורי תפילה ושאר תשמישי קדושה.

"אויבי ישראל ושונאי תורתו שופכים את חמתם לא רק על בני אדם אומללים אלא גם על אבני בתי כנסיותיהם" – אומר פרופ' ש. קליין; במקומות בהם נתלשו התושבים היהודים, מחמת פעולות האויב, הרי הצעד הראשון לאחר גירוש היהודים היה חורבן בתי הכנסיות.

עוד בראשית המלחמה שידרה תחנה אנטי נאצית חשאית את הסיכום הבא על תוצאות הרדיפות הנאציות על היהודים: בשטח הכיבוש בפולין, במשך ששה חודשים בלבד –
ארבע מאות אלף יהודים גורשו מערים שונות בפולין ונאלצו לחפש מקומות חדשים לגור בהם; שלש מאות בתי כנסת נשרפו או נהפכו לקסרקטנים של נאצים ואלפיים ספרי תורה נשרפו או הושחתו...
תחנת השידור מדגישה, כי המספרים האלה מדוייקים. יתר על כן, הם נשאבו ממקורות נאציים רשמיים בברלין.

"בבקשם תואנה לפרוע פרעות ביהודים, מציתים הנאצים את בתי הכנסיות באש ומאשימים בפעולות אלה את היהודים שנאשמים ב'התנגדות לשלטונות והפרעת הביטחון הציבורי' ".
רבבות יהודים נענים ונהרגים על קידוש השם, ברצותם להגן על בתי הכנסיות בקהילות ישראל שעל אדמת פולין. יש ו"מזלם משחק להם" והם נאלצים לשלם "רק קנס" על שהציתו "בעצמם" את בתי תפילותיהם.

בשנת 1953 פרסם "המכון ההיסטורי היהודי" בוורשה את אחת העדויות ההיסטוריות החשובות ביותר על חורבן בתי הכנסת... פרי עטו של עד ראייה של חורבן זה, הרב שמעון הוברבנד. בארגון המחתרתי "עונג שבת" הוטל על הרב הוברבנד לאסוף חומר היסטורי, עובדתי, על הרס בתי הכנסת, השמדת תשמישי קדושה ושריפת ספרי תורה.
הוברבנד תיאר את מלאכת החורבן, שנעשתה בנכסי דת, אמנות ותרבות יהודיים, החל מתשמישי קדושה, ספרי תורה, ספריות וכתבי יד יקרי ערך וגומר בריהוט בתי תפילה, בניני בתי כנסת ומדרש.
בד בבד עם התיאור המזעזע של חורבן קדשי ישראל, אשר ברוב המקרים סמל גם את חורבן הקהילה וחיסול החיים היהודיים שבה, הוסיף פרטים על "הרס אגב" של בתי מדרש ו"שטיבלעך" של חסידי אדמורי"ם... על יהודים שחרפו נפשם למען הציל ספרי תורה או תשמישי קדושה מתוך בתי כנסת שהוצתו ואשר שילמו במחיר חייהם, על שההינו למלא מצווה יהודית.
מלאכת החורבן נמשכה לפי כללים דומים בכל הישובים היהודיים בהם דרכה רגל הכובשים הנאצים ובמשך כל מלחמת ההשמד ביהודי פולין ויהודי אירופה המזרחית והמרכזית בכלל.

ההסטוריון הנודע, פרופסור מאיר באלאבאן מספר בספרו "מצבות היסטוריות של היהודים בפולין", כי בבית הכנסת בפינצ'וב היו כ- 50 פרוכיות וכפורות יקרות ערך, ואותה כמות נמצאה גם בבית הכנסת באפט, אולם חפצים אלה "היו רק טיפה בים העושר הרב של חפצי אמנות דתית יהודית הנפוצים בבתי הכנסת המרובים בפולין"...
הכובש ההיטלראי השאיר אחריו חורבות בתי כנסת לאחר ששדד מהם את כל רכושם. דבר זה קרה גם באותם מקומות ספורים שם ניצלו בתי כנסת, כמו בקראקא או בפלוצק, הואיל וגם בבתי כנסת אלה שדד הכובש או השמיד כל קישוטי הפנים וכל נכסי דניידי (ארונות קודש, בימות, פרוכיות, נברשות ואחרים).

כמעט כל בתי הכנסת לשעבר משמשים היום למטרות חילוניות כמחסנים ובתי מלאכה, בקשר לחלק מהם קיימת תוכנית להפכם לבתי קולנוע או תיאטראות.


(דוד דוידוביץ, "בתי כנסת בפולין וחורבנם", ירושלים, תש"ך)


הדפסה

חזרה לתחילת העמוד
Claims Conference
© כל הזכויות שמורות למכללה ירושלים 2016