זכור - אמונה בימי השואה

חודש אב  תשס"ה - חורבן מקדשי מעט


עדויות
סירוצק - תשעה בספטמבר 1939 "הם" [הגרמנים] פלשו לסירוצק. התושבים, יהודים ונוצרים, גברים, נשים וילדים, נאסרו בבית הכנסת ובבית המדרש וכך היוו שני מקדשי ישראל אלה מחנות לאורחי העיר.
כאשר נכלאו האסירים מצאו כאן את ספרי התורה מתגלגלים חתוכים וקרועים, מהם פרושים על הרצפה כשטיחים והאסירים הוכרחו לדרוך עליהם.
שלוש יממות היו האסירים עצורים שם... לא הכניסו להם אף טיפה מים…
בראשית אוקטובר 1939 נכנסה לסירוצק פלוגה של פרשים ונתגלגלו בית הכנסת ובית המדרש לאורווה בשביל סוסיהם. גם שקתות מים וכל אביזרי אורווה התקינו בהם. לאחר חודש בערך, עזבה פלוגת הפרשים את העיירה ובית הכנסת ובית המדרש הפכו לאסמי תבואה...

סוסנוביץ - תשעה בספטמבר 1939
...בשבת, לעת ערב, הדהד קול נפץ בכל העיר. מיד הסתבר, שפיצצו את בית הכנסת, הפיצוץ היה כל כך חזק והרסני, שאף מדרגות השיש נתרסקו. רק חלק מן הקירות שרדו. לאחר הפיצוץ, קנה כל אחד מיהודי סוסנוביץ מאת ועד הקהילה לבנה אחת משרידי בית הכנסת ובבוא חג החנוכה הדליקו עליהן נרות של חנוכה. ואת הלבנים הניחו למשמרת, זכר לדורות...
(שמעון הוברבאנד, "קידוש השם", תל אביב, תשכ"ט, עמ' 256-255, 262)

שדליץ - דצמבר 1939
עדותו של יצחק כספי:
בית הכנסת העירוני נהרס בידי הרוצחים הגרמנים. הגרמנים הציתו את בית הכנסת, שעה שבתוכו היו פליטים מערים אחרות, שלא מצאו מקומות מגורים בעיר. למחרת דרשו השלטונות הגרמנים, שהיהודים יאשרו בכתב שבעצמם הציתו את בית הכנסת. יחד עם בית הכנסת העירוני נשרפו גם בית המדרש העירוני (מראשית המאה התשע עשרה) שנמצא סמוך לבית הכנסת וכן בית המדרש הפרטי שהוקם בשנת 1979-1978 בידי הגביר "המתנגד" רבי ישראל יחיאל גרינברג – ושנקרא על שמו.
(יצחק כספי, "קורות היהודים בשדליץ", בואנוס איירס, עמ' 29)

ליז'נסק - ספטמבר 1939
עדותו של זאב פרנקל:
שלשה ימים לפני ראש השנה נכנסו הגרמנים לליז'נסק... ביום ראשון של ראש השנה שרפו הגרמנים את בית הכנסת ובית המדרש. הם אמרו להעלות באש בית כנסת נוסף שעמד בקרבת בתי מגורים, בהם התגוררו תושבים נוצריים. לבקשת התושבים הנוצריים אשר חששו פן תאחז האש בבתיהם נעתרו הגרמנים לוותר על שריפת בית כנסת זה...
(משה פראגר, "בתי כנסת בוערים ובתי כנסת במחתרת", מחניים, צה (תשכ"ה), עמ' 149)

טארנוב - עיר בדרום פולין, מזרחית לקרקוב, הייתה מרכז מסחרי חשוב. ערב מלחמת העולם השנייה ישבו בעיר כ- 25,000 יהודים, שהיו כ- 55% מכלל האוכלוסייה. בפרוץ המלחמה הגיעו לטארנוב ממערב פולין פליטים רבים, ועם התקדמותם של הגרמנים ניסו גם יהודי טארנוב להימלט מזרחה.
עם הכיבוש החלו הגרמנים להתעלל ביהודים. בתשיעי בספטמבר 1939 הועלו באש רוב בתי הכנסת בעיר.
חברי היודנראט שהוקם בטארנוב ניסו במקביל לציות להוראות הגרמנים להקל את מצוקת אחיהם, אך בעקבות כך נאסרו כמה מהם והוחלפו בעושי דברם של הנאצים.
מאביב 1940 הוחמר מצב היהודים והוטל עליהם תשלום כופר גבוה. ביוני 1942 הוקם הגטו, ומיני אז החלה גם סדרה של אקציות שהתנהלה עד ספטמבר 1943. במהלכה שולחו יהודים לבלזץ', ובסופו של התהליך גם לאושוויץ.
בסתיו 1942, בתגובה על האירועים, התארגנה פעילות מחתרתית. חבריה ניסו לצאת ליער או להבריח גבולות להונגריה, אך פעולה זו לא צלחה.
בספטמבר 1943 נותרו רק כ- 300 יהודים, אך גם הם הועברו בסוף שנה זו לפלאשוב, וטארנוב הייתה ל"יודן ריין".


טארנוב
עדותו של ד"ר אברהם כאמעט:
נובמבר 1939
...זה קרה ביום חמישי. כמעט בבת אחת הציתו הגרמנים את בית הכנסת העתיק, אשר ניצב בדיוק במקום בו נבנה בית הכנסת הראשון של טארנוב בשנת 1582, יחד עם בית המדרש הסמוך לו. שני הבנינים הללו ניצבו ברחוב היהודי בטבורו של המרכז היהודי בעיר. ביום זה שרפו גם את הטמפל המקומי, את בית הכנסת על שם דבורה מנקס ועוד. לא נותר זכר מכל ה"קלויז" הטארנובי, היכן שהתפללה כל השכבה האורטודוקסית. נשרפו כליל כל השטיבלאך של רבני טארנוב. בתי הכנסת שברחוב גראבובקה, היכן שהתפללו בעלי המלאכה וסתם יהודי "עמך", כלה בעשן גם בית הכנסת המיוחד של הסבלים ברחוב זה, יחד עם מאות ספרי תורה ואלפי ספרים קדושים. כמה בחורי ישיבה התחנכו בבתי מקדש מעט אלה? יום יום היו רבים יושבים כאן ללמוד עם שחר. ליד השולחנות ישבו פועלים ובעלי מלאכה, סוחרים ורוכלים יהודיים שלמדו שיעור לפני צאתם לעבודה. במיוחד הכאיבה ליהודי טארנוב שריפת בית הכנסת החדש שנבנה בשנת 1863, וכמה דורות של יהודי העיר תרמו מהונם לשכלולו ולהשלמתו של בית כנסת מפואר זה, שהיה אחד הגדולים והיפים ביותר בפולין. בחגים היו אלפי יהודים מתאספים בו, בהיכלו היו נערכות כל החגיגות הממלכתיות וכל מאורע וכינוס יהודי חשוב שזכה לציון. בית כנסת זה נשען על עמודים מוצקים ואיתנים. הגרמנים פוצצו אותו בדינאמיט, אולם עמוד אחד נותר בין החרבות מול קבר האחים הענקי...
(מתוך "דער אומקום פון יידען אין טארנע", עמ' 813, בתוך משה פראגר, בתי כנסת בוערים ובתי כנסת במחתרת", שם)

טארנוב
...הדבר היה עם פרוץ המלחמה, בימים נוראים. ראש השנה ויום הכיפורים, ואין יהודי מעז לצאת מפתח ביתו לתפילה. נזדרזו הנאצים ופרסמו מודעות בראש כל חוצות שמותר להתפלל בציבור, ירדה שמחה על העיר. הכל לבשו בגדי חג והלכו לבית הכנסת. ברם אך החלו בתפילה, הפציצו הגרמנים את הבית הקדוש והמלא מתפללים. רבים נהרגו אותו יום...
(עדות מתוך "ילדים מוצלים", עמ' 12-11, בתוך משה פראגר, "בתי כנסת בוערים ובתי כנסת במחתרת", שם, עמ' 152)

עדותו של שלמה וואגא:
צ'נסטחוב - נובמבר 1939
...הצעד האנטי יהודי ההפגנתי הראשון מצד האוכלוסיה העממית בעירנו, בא לידי ביטוי בהריסת בתי הכנסת. באחד מימי נובמבר 1939 נכנסו ה"פולקס דויטשן" יחד עם המון צעירים פולניים לבית הכנסת העירוני והחריבוהו: עקרו את הדלתות, ניפצו שמשות ושברו את ארון הקודש. כמו כן הרסו את הגלריה של עזרת הנשים. לגורל דומה זכה בית המדרש שנבנה לפני שנים ספורות, על שם רבי נחום אש ז"ל, רבה של צ'נסטחוב...
(שלמה וואגא, "חורבן צ'נסטוכוב", עמ' 40)

עדותו של יעקב קורץ:
לודז'
...הציתו את בתי הכנסת הגדולים והיקרים של היהודים. את שריפת בית הכנסת של פוזננסקי חזיתי במו עיני. למחרת כתבו העיתונים כי היהודים עשו זאת בעצמם, לצורך תעמולת זוועה. יהודים שסיכנו חייהם כדי להציל ספרי תורה מן הדליקה, נורו בידי הצוררים. אחרי ככלות הכל עמדו הגרמנים לפתע ודרשו כי ביום המיועד יופיעו היהודים בבית הכנסת שנותר לפליטה, לתפילה בציבור, כשהם עטופים בטליתות. על השמש ציוו לענוד על זרועו סרט עם כתובת "שמש בית תפילה ליהודים" בליווי מגן דוד מצוייר וחותמת שלהם עם צלב הקרס. ליום הקבוע באו הגרמנים עם מכשירי צילום, וכאשר מצאו רק יהודים ספורים התרגזו מאד ודרשו כי בעוד יומיים יבואו ארבע מאות יהודים לפחות, ולא – יאחזו באמצעים נאותים. אחרי כן באו וציוו לקרוא בתורה (ויום זה היה רביעי בשבת) וצילמו סרט...
[בית הכנסת הזה הוא כמעט היחיד שלא נשרף, כנראה כדי לשמש לביומים מעין אלה לצרכי התעמולה הנאצית]. (יעקב קורץ, ספר "עדות", עמ' 61)

וולוצלאבק
...בוולוצלאבק העלו הנאצים באש את בית הכנסת הגדול ואחר הטילו על האוכלוסיה היהודית לשלם קנס גבוה בסכום 600,000 זלוטי, כ"עונש של הצתת בנין ציבורי". הקהילה היהודית אולצה להצהיר בכתב כי ההצתה בוצעה בידי היהודים עצמם...
(על פי דו"ח בספר התיעוד "די יידן אין נאצי-פולין", עמ' 130, בתוך משה פראגר, "בתי כנסת בוערים ובתי כנסת במחתרת", שם)

עדותו של אברהם אקפ:
טרנופול - יולי 1941
...הצבא הגרמני נכנס לטרונופול, ומיד ארגנו הגרמנים בשיתוף פעולה עם האוקראינים טבח המוני ביהודים. המוני יהודים גורשו לבית הכנסת הגדול, היכן שנכבלו בתיל דוקרני לבימה שבמרכז, לעמודי האולם ולעמודי התפילה. אחר הוצת בית הכנסת באש וכל היהודים שנמצאו בתוכו נשרפו חיים...
חלק מהפורעים הגרמנים הסתער על הקלויזים ובתי המדרשים, במטרה להשמידם. הם פרצו את הארונות, הוציאו ספרי תורה, קרעום לגזרים והשליכום לאשפתות. ב"יעקל'ס קלויז" ריכזו כ- 500 יהודים ושרפום חיים ביחד עם הקלויז. ים של להבות אפף את הקלויז עם הבתים הסמוכים לו...
("אנציקלופדיה של גלויות" – טרנופול, עמ' 391)

גוסטינין - עשי"ת שנת ת"ש
...בשבת שובה בית הכנסת הוצת ולא נתנו לכבות את הבית שנשרף על ספריו. בית המדרש נהרס בידי היהודים עצמם שהוכרחו לכך על ידי הנאצים בשוטים ובקתות הרובים. בית המדרש היה בנוי עץ. היהודים הוכרחו לחלק את העצים של בית המדרש הנהרס בין הגרמנים הגרים בעיר. במסירות נפש מרובה הצילו היהודים את ספרי התורה והחביאו אותם בית המרחץ. הגרמנים פקדו אחר כך, להרוס גם את המקווה וגדול היה הפחד, שמא יגלו הגרמנים את ספרי התורה. היהודים ניצלו רק בנס, כשעלה הדבר להוציא את הספרים בלי שהנאצים ירגישו בדבר...
("ספר הזוועות", עורכים: ישראל קלוזנר - ב. מינץ, חלק א, ירושלים, תש"ה, עמ' 89)

דו"ח של בן ציון פרידמאן:
פאריס - תשרי ת"ש (1941)
...ביום כפור הוטמנו פצצות שעון בכל בתי הכנסת שבפאריס, במטרה להשמיד מספר רב של מתפללים יהודיים הנמצא ביום זה בבתי הכנסת. לאושרנו התפוצצו רק מספר פצצות שהרסו בין השאר גם את ה"קונסיסטוריום-סינגוגה" הנודעת בפריס. מספר הקרבנות היה מועט בדרך נס, אולם לרוב בתי הכנסת בפאריס נגרם נזק רב...
("דער מארגען זשורנאל", 16 באוקטובר 1944, בתוך משה פראגר, "בתי כנסת בוערים ובתי כנסת במחתרת", שם)

אנטוורפן - ינואר 1941
...התפרצות אנטישמית של הקהל הבלגי. בית הכנסת הגדול באנטוורפן הועלה באש. הרב ארוט עזב את אנטוורפן בשעת שריפת בית הכנסת...
(לפי דו"ח ועדת ההצלה של הסוכנות היהודית לארץ ישראל, "ביולוטין", ינואר 1945, עמ' 4, בתוך משה פראגר, "בתי כנסת בוערים ובתי כנסת במחתרת", שם)

לבוב - מקומה בגליציה המזרחית, כיום משמשת כבירת מחוז ברפובליקה האוקראינית, ידועה גם בכינויה הגרמני "למברג". עד 1918 הייתה לבוב תחת שלטון אוסטרי, ובין שתי מלחמות העולם שימשה כעיר מחוז בפולין.
הקהילה היהודית בלבוב הייתה השלישית בגודלה בפולין העצמאית, ומנתה כמאה ועשרה אלף יהודים. העיר הייתה מרכז יהודי תוסס בתחומי פעילות שונים, למרות האנטישמיות ששררה בה.
שלושה שבועות לאחר פרוץ מלחמת העולם השנייה סופחה לבוב כחלק מגליציה המזרחית לרוסיה. מערך החיים השתנה והוכתב על ידי השלטון הסובייטי. בתקופה זו הצטופפו בה כמאה אלף פליטים ממערב פולין שנמלטו מפני הכובש הגרמני. בקיץ 1940 הוגלו רבים מהם לעומק שטחי ברית המועצות.
ביוני 1941 כבשו הגרמנים את לבוב. בו ביום הוחל ברצח יהודים על ידי ה"איינזצגרופה" וחיילים גרמנים בסיוע האספסוף האוקראיני. גזירות קשות נחתו על ראשי היהודים בזו אחר זו. הושתו עליהם דמי כופר גבוהים, רכושם נשדד והם גויסו לעבודות כפייה.
בקיץ 1941 הועלו כל בתי הכנסת באש והוחל בהרס בתי עלמין.
בנובמבר 1941 הוקם הגטו, ובעת המעבר אליו נהרגו כ- 5,000 קשישים וחולים.
בחורף 1942-1941 החלו בשילוחים למחנות עבודה. ביולי 1941 הוקם ועד יהודי שהפך במשך הזמן ל"יודנראט", ובמרץ 1942 נכפה על היודנראט להגיש רשימות לידי הגרמנים. פנייתם של הרבנים ליושב הראש לנדסברג שלא לשתף פעולה עם הגרמנים נתקלה בסירוב.
במהלך 1942 נערכו חטיפות ושילוחים למחנה ההשמדה בלזץ' ולמחנה ינובסקה. בינואר 1943 הפך הגטו למחנה עבודה. במהלך התקופה נערכו מצודים אחר אנשים שהוגדרו "לא חוקיים" עקב היותם לא פרודוקטיביים. באקציה שנערכה ביוני 1943 הוחל בחיסול הסופי של הגטו-המחנה. המשטרה הגרמנית והאוקראינית שהקיפה את הגטו נתקלה בהתנגדות, ובתגובה הבעירו הגרמנים את המבנים. רוב המסתתרים נלכדו ונשלחו למחנה ינובסקה, שם הוצאו להורג, וחלקם נרצחו במקום.


לבוב - 26 ביולי 1941
עדותו של עו"ד ליאון:
...גרתי בדיוק מול בית הכנסת הלבובי הגדול. בעיני ראיתי כיצד השליכו הנאצים לתוכו פצצות תבערה באישון ליל. כל בתי הכנסת בלבוב הוצתו אז. יהודים רבים הוצאו אותו לילה מבתיהם ואולצו לקפוץ לתוך המדורות. גדוד מכבי האש העירוניים היו נוכחים בשעת שריפתם של בתי הכנסת, אך אסור היה להם לנקוף אצבע לכיבוי הדליקות. תפקידם היה רק להשגיח כי לא תתפשט האש מעבר לבתים יהודיים. בתי הכנסת שלא נשרפו בליל ה- 26 ליולי זכו לגורל דומה בלילה הבא...
(משה פראגר, "בתי כנסת בוערים ובתי כנסת במחתרת", שם, עמ' 150)

לבוב
מתוך דו"ח בירחון "אייניקייט"
מיד עם כניסתם ללבוב הדליקו הגרמנים את הטמפל של השוק העתיק. היה זה בנין מפואר ואומנותי, שהכיל כאלפיים מקומות ישיבה. הקירות מבפנים היו מצופים שיש... במשך ימים מספר בער הבנין ללא הפוגה. אלפי יהודים היו מתאספים יום יום לראות במחזה שריפתו, מתוך שתיקה אילמת, הביטו כיצד עולה בלהבות... בין הקהל נמצא גם מר באור, בן ה- 70, השמש הישיש של בית הכנסת במשך ארבעים שנה רצופות... הוא מכיר את כל באי הבית, גם את אלה שביקרו בו רק בשבתות ובחגים. הוא ידע על בוריים את כל פרקי החיים של המתפללים שהלכו כבר לעולמם. התמונה של בית הכנסת הבוער היתה מזעזעת. לשונות אש צהובים התנשאו השמימה, זעקו לנקמה, עולמו של השמש נשרף לעיניו... ותוך רגעים ספורים נשמעה קינה מקרב הקהל; השמש כרע תחתיו ומת במקום.
רע ומר היה גורלו של בית הכנסת שברחוב בליאכר, שנשא את השם "שושנת הזהב"... בית כנסת זה לא נשרף אלא פורק לצרכי בנין. חפציו נשדדו, רהיטיו חולקו למסעדות גרמניות בתור קישוטים...
עם כניסת הגרמנים ללבוב יצאה גזירה האוסרת על היהודים לערוך תפילות, בתי הכנסת שלא נשרפו הפכו לפי דרישת הנאצים למחסנים ולמשרדים של הקהילה היהודית. בבית הכנסת הגדול נפתחה לשכה שטיפלה בחלוקת דירות בגיטו. ב- 1943, עם חיסול הגיטו, העלו גם אותו באש. הבנין העתיק, ששימש כעדות חיה לאירועי שלש מאות חיי יהדות בלבוב עלה בלהבות ונשרף כליל. אולם קירותיו האיתנים לא התמוטטו, עד היום ניצבים הם בזעקת האשמה אילמת...
(ירחון "אייניקייט", ניו יורק, ספטמבר 1945, עמ' 13)

מונקאץ' - עיר ברפובליקה האוקראינית-סובייטית. בין שתי מלחמות העולם הייתה מונקאץ' העיר הראשית בקרפטורוס שבצ'כוסלובקיה, ובעקבות ועידת מינכן שהתקיימה בנובמבר 1938 עברה לשלטון הונגרי.
מונקאץ' הייתה מרכז חסידי חשוב, כמו גם מרכז לפעילות ציונית.
ב- 1941 היו בעיר כ- 13,500 יהודים, שהיו 42.7% מכלל תושביה. עם כיבוש הונגריה במרץ 1944 הוקמו שני גטאות, באחד רוכזו יהודי העיר, ובאחר יהודים שהובאו מן האזורים הסמוכים. בעטיים של התנאים הפיזיים הקשים פרצה מגיפת טיפוס. במאי 1944 גורשו יהודי המחוז להשמדה, ויהודי העיר הועברו למגרש בית החרושת ללבנים. בסוף מאי שולחו גם הם להשמדה.
עם תום המלחמה סופח אזור קרפטורוס לברית המועצות, ובתוכו גם העיר מונקאץ'.


מונקאץ'
עדותו של משה סולה:
...פתע מופיעים קציני הגסטאפו והס.ס. מתפרצים לבתי היהודים ומכים את כולם באכזריות. את הגברים גוררים הם לבית הכנסת ומצווים עלים להרוס ולשבור את כתליו, ספסליו ואת ארון הקודש הריק (את ספרי התורה הוציאו היהודים לפני ימים מספר וקברו אותם בבית העלמין). לאחר שגמרו את המלאכה נאנסים היו היהודים על ידי הרוצחים לצאת בריקודים ובמחולות לפני אנשי הגסטאפו המשתוללים ולקול חלילם. אלה רוקדים אחוזים איש בשכם רעהו ואלה מצליפים בשוטיהם ומצווים: ריקדו ושירו יהודים! הלא חג לכם היום!…
("חורבן מונקאץ' ", ידיעות בית לוחמי הגיטאות, מס' 20)

סאראיבו - יגוסלביה
חולדה ליברנומה:
...בית כנסת גדול ויפה נבנה עשר שנים לפני פרוץ המלחמה והיו בו 2,500 מקומות ישיבה. אך הגרמנים ועושי רצונם ניפצו, שברו, השחיתו והעלו באש את הבית שקירותיו נשארו על תילם...
("הארץ", 1 באוקטובר 1959, בתוך משה פראגר, "בתי כנסת בוערים ובתי כנסת במחתרת", שם)


הדפסה

חזרה לתחילת העמוד
© כל הזכויות שמורות למכללה ירושלים 2016