זכור - אמונה בימי השואה

מאכלות אסורות


הזמן והמקום: בין כסה לעשור, תשרי תש"ב
(1942), גטו קובנה.

הרקע: עשרת אלפים מיהודי הגטו שנשלחו לעבודת כפייה בשדה התעופה, קיבלו כמנה יומית צלחת מרק פיגול, שבושל מבשר עצמות נבלות וטרפות. למרות היותם מזי רעב, מאנו לאכול מן המרק כדי לא לטמא את נפשותיהם. בשלב מסוים, חשו כי ייתכן שבטווח הקצר הם עדיין יכולים לשרוד, אולם מצבם ילך וידרדר עד כדי סכנת נפשות.

שאלה: האם מותר להם לאכול מאכל אסור למרות שאין נשקפת להם סכנת מוות מידי?

תשובה: הרב התיר לאכול מן המרק, והטעם להיתר, כי ענין פיקוח נפש אינו נמדד לפי הזמן אלא לפי התוצאה, אף שכרגע אין נשקפת סכנת חיים מידית, אולם אם עקב אי האכילה יחמיר המצב לאחר מכן עד כדי סכנה, מותר לאכול כעת מאכל אסור, וכלל גדול הוא בתורה - "ספק נפשות להקל".

המקור: "ממעמקים", הרב אפרים אשרי, חלק א, סימן ב, עמ' יג.



הזמן והמקום: פ' שמיני ת"ש (9.1940), לבוב.

התשובה הופנתה לרב חיים צוקער דומ"ץ בשינאווא, בילורוסיה אוקראינה.

הרקע: עוני, צמצום ומחסור ששררו בתקופת המלחמה.

שאלה: דבש שנעשה מסלק סוכר על ידי נכרים, האם מותר ליהודי לקנות אותו, או שמא נאסר משום חשש בישול עכו"ם.

תשובה: כיוון שבתקופה זו שרר גם בקרב הנכרים דוחק וצמצום רב, היה חשש שהכלים בהם התבשל הדבש שימשו את הגוי גם לבישוליו, ואין להקל ולהתיר דבש זה.

המקור: "דובב מישרים", הרב דב בעריש ווידנפלד - טשעבין, חלק ב, סימן ג, עמ' ה.