זכור - אמונה בימי השואה

שבת


הרקע: ימי החורף הקרים במחנה פליטים חרדי, שהוקם בשוויץ בתקופת המלחמה.

שאלה: הואיל ובמחנה הפליטים הוכנו רק מאכלים קרים, האם מותר ליהודי ללכת לבית מרזח של גויים בשבת כדי לשתות משקה חם?
החשש לאיסור - שמא יוסיף הגוי מים עבור היהודי, וזה כמובן אסור.

תשובה: הרב התיר לשתות בבית המרזח בשבת קודש, הואיל ורוב הלקוחות הם גויים, והמלאכה נעשית למענם, אך הגביל את ההיתר בתנאים הבאים:
  • שהיהודי לא ישלם לגוי מראש בערב שבת.
  • שמדי פעם יחליף היהודי את בית המרזח וילך למוזג אחר. כל זאת כדי לצמצם את החשש שהגוי יתכונן לבואו של היהודי, ויוסיף מים עבורו. כמו כן הוסיף הרב שאין לחשוש ממראית עין, שהיהודי יראה כקונה בשבת, בגלל שעת הדחק.
המקור: חלקת יעקב, הרב יעקב ברייש זצ"ל, ציריך, חלק א, סימן לו, עמ' פב.



נרות שבת

השאלה הופנתה לרב אשרי בגטו קובנה בשנת תש"ב 1942

רקע: יהודי הגטו השתוקקו להדליק נרות שבת, אך מפאת היותם כלואים בגטו, ומחוסרי אמצעים לקנות נרות, נבצר מהם לקיים את המצוה. יש לציין שהחשמל סופק ליושבי הגיטו ע"י הנאצים.

שאלה: האם מותר להדליק בנורת חשמל במקום נר שבת בשעת גזירה, ולברך את ברכת "להדליק נר של שבת"?.

תשובה: מכיוון שבתנאי הגיטו לא הייתה שום אפשרות להשיג נרות לכבוד שבת, פסק הרב כי 'בוודאי מותר לברך על אור חשמל', בפרט שנורות החשמל בגיטו היו שקופות והשלהבת נראית בהן. כמו כן מותר לברך במוצאי שבת בהבדלה ברכת בורא מאורי האש על חשמל.

מקור: ממעמקים, הרב אפרים אשרי, חלק א' סי' י"א.



הזמן והמקום: שנת תש"ב (1942), גטו קובנה.

הרקע: אחד מעובדי הכפייה בשדה התעופה, שניתנה לו האפשרות לעבוד במטבח, התחבט בשאלה.

שאלה: האם לקבל את העבודה במטבח, אף על פי שזה כרוך בחילול שבת, אך באופן כזה יינצל מעבודת פרך, ואולי גם מסכנת נפשות ?
האם מותר לו לאכול בשבת מן המרק שהוא בישל בעצם יום השבת?

תשובה: הרב פסק שמותר לו לעסוק במלאכת הבישול בשבת, וכן התיר לו, וקל וחומר לאחרים, לאכול מן המרק משום פיקוח נפש, שהרי כח הסבל של המסכנים הללו כבר כשל, וגדול פיקוח נפש שדוחה את השבת.

המקור: "ממעמקים", הרב אפרים אשרי, חלק א, סימן ה, עמ' כ.



זמן הדלקת נרות

תשובה לרב אברהם יהודה שוורץ אב"ד אורמין - הונגריה, אלול תש"א (1941)

רקע: עוצר שהוטל על היהודים אסר עליהם לשהות מחוץ לבתים מהשעה 9.00 בערב. בתקופה שזמן כניסת השבת חל בשעה 8.35 חייבים היו להקדים את תפילת קבלת שבת בציבור, כדי שיהיה סיפק בידם להגיע לבתיהם לפני שעת העוצר.

שאלה: האם על הנשים להדליק נרות בשעה היעודה, או שגם הן תדלקנה לפני הזמן, כיוון שהגברים מקדימים לקבל עליהם את השבת בתפילתם בבית הכנסת. תשובה: על הנשים להדליק נרות לפני שהגברים יוצאים לבית הכנסת.

מקור: "משנה שכיר", יששכר שלמה טייכטל, ירושלים, תשמ"ז, חלק ב, סימן נב.



החוק להפעלת בתי עסק של יהודים בשבת

השאלה הופנתה לרב גבריאל יהודה אילוביץ', אב"ד בעיר שאמשאן - הונגריה.

זמן: חשוון תש"ג (אוקטובר 1942)

הרקע: עם פרוץ המלחמה הפכה הונגריה לאחת ממדינות הציר ותמכה באידיאולוגיה נאצית. ממשלת הונגריה הטילה גזירות ומגבלות על היהודים, פורסמו חוקים נוקשים הנוגעים לעבודתם ולמקורות פרנסתם. אחד מחוקים אלה היה החובה לעבוד ולהפעיל את עסקיהם בשבת כבימות החול. היהודים ניסו למצוא היתר כדי להפעיל את העסקים שברשותם בתנאי הזמן.

שאלה: יהודי שיש לו שותפות עם נוכרי בתנור לאפיית פת, ולפי פקודת המושל חובה לאפות כל ימות השבוע, כולל שבת. היהודי קיבל התראה שאם לא יפעיל את תנור האפייה בשבת - תילקח ממנו זכותו במאפיה.
באיזו דרך יוכל היהודי להפעיל את העסק ללא חילול שבת?

תשובה: היהודי צריך למכור מראש לשותפו הגוי את כל הרווחים שיופקו מן העבודה בשבת.

המקור: שו"ת מהר"י שטייף, סימן פט.



בריחה ממחנה עבודה

שאלה לאדמו"ר מראדושיץ, על ידי אברהם יחיאל מיכל גז'במכר.

הרקע: במחנה סקרז'יסקו, שהיה מחנה עבודות כפייה, עבדו יהודים במפעלי הנשק של קונצרן "האסאג" הגרמני. רבים מן האסירים כינו אותו בשם "מחנה מוות" או "מחנה רצח", בשל התנאים המחפירים, ההתעללות האכזרית והרציחות שהשתוללו במקום. עם הגיעו למחנה סקרז'יסקו החליט השואל, אברהם גז'במכר, לעשות כל אשר ביכולתו כדי למלט את נפשו, משום שצפה כי סיכויי ההישרדות במקום אפסיים. בעטיים של התנאים הסניטריים חלה השואל בטיפוס, אושפז בבית חולים ויצא משם תשוש וללא כוחות, עובדה שחיזקה את החלטתו לברוח.
מששמע שהרבי מראדושיץ הגיע לסקרז'יסקו, החליט לשאול את האדמו"ר לגבי תכניתו להימלט מן המקום.

שאלה: על אף שאני מודע לסכנה שהבריחה טומנת בחובה, תחושת לבי היא שעלי להימלט. האם הרבי נותן לי את ברכתו ואת הסכמתו?

תשובה: אם אינך חש פחד, פעל כפי נטיית לבך.

שאלה: הזמן המתאים לביצוע הבריחה הוא ליל שבת. המותר לי לחלל שבת?

תשובה: כדי להציל את חייך מהסכנה מותר לך לעשות את כל הנדרש, אפילו בשבת.

הרבי איחל לשואל הצלחה, והמליץ לו לשנן בזיכרונו את המילה "חי".

השואל שניצל מספר כי ברכתו של הרבי ליוותה אותו בכל הסכנות שעמד בהן עד תום המלחמה.

מקור: יחיאל גרנטשטיין, "הוד וגבורה",
ירושלים, תשמ"ז, עמ' 126 – 128.



חימום חלב לתינוקות בשבת

הרקע: גירוש יהודי מעדיער שברוסיה הקרפטית לקאמארן בדרך למחנה ההשמדה אושוויץ, היה ביום השבת. בין המגורשים נמצאו גם תינוקות שנזקקו לחלב חם.

השאלה: האם מותר להבעיר אש ולחמם את האוכל של התינוקות?

תשובה: מותר מפני פיקוח נפש, כפי שפסק הרב פנחס אשר גולדברגר. על הוראתו זו כתב בספרו: "ואני למרות שהייתי הצעיר שברבנים, עזרתי חיל וקצצתי ענפים מהאילנות לעשות מדורה להחם, אמרתי כי מבואר בר"מ בפי' המשנה פ' מפנין שבאם יש במעמד זה חכמים מצוה לכתחילה לעשות החילול על ידיהם, אז נדברו קהל הרבנים ובתוכם סתם תלמידי חכמים שזלגו עיניהם דמעות ואמרו שהצדק עם האברך הלז, ועלינו היה מוטל החוב לעשות כמוהו".

מקור: הרב פנחס אשר גולדברגר, מנחת אשר, ברוקלין תשמ"ט, עמ' י"ב."



גילוח בשבת או גילוח בתער

הרקע: בערב שבת בשנת תש"א, הודיע מפקד פלוגת העבודה בסטקירלי-מדיא בהונגריה כי למחרת היום, בשבת, צריכים כולם להשתתף בטקס לכבוד יום הולדתו של עוצר הונגריה הורטי, ולשם כך חייבים הם להוריד את זקניהם. כמובן שסירוב פקודה במצב שכזה הוא בגדר פיקוח נפש.

השאלה: האם עדיף להספיק להתגלח לפני כניסת השבת אך לעבור על איסור "לא תקיפו" של גילוח בתער, או שכדאי לחכות עד אחרי כניסת השבת להגעת סם "מישעי" ולהוריד את הזקן בשבת.

תשובה: הרב וידנפלד בשו"ת דובב מישרים פסק שיש להוריד את הזקן בעזרת סם בשבת, ואילו הרב צבי פסח פרנק פסק שיש להתגלח, אף בתער, לפני השבת.

מקור: אנציקלופדיה שמע ישראל, א, עמ' 222–223."



ימים נוראים


הזמן והמקום: ראש השנה תש"ה (9.1944), אושוויץ.

הרקע: במחנה אושוויץ הייתה חובה על היהודים להתגלח יום יום. רבה של מישקאלץ, הרב נחם מנדל קאראדער, שהיה במחנה, סרב להתגלח בימי הסליחות. כשהגיע ראש השנה, בעת מסדר הבוקר בלטו זיפי זקנו. המפקד הנאצי השליכו למקום ריכוז הנערים שגורלם למשרפות. כשנודע שיש אפשרות לשחררו ולהבריחו עלתה השאלה.

שאלה: האם מותר היה לו להתגלח בראש השנה בכדי לא להסב אליו תשומת לב יתירה בזמן ההברחה?

תשובה: הרב מייזליש התיר לו ללא כל ספק את הגילוח כי היה זה מצב של פיקוח נפש. הרב ממישאלץ הוסיף וחיזק את ההיתר בהסתמך על מעשה יוסף הצדיק, שהשתחרר מבית האסורים בראש השנה, שם נאמר "ויגלח ויחלף שמלותיו".

המקור: שו"ת "מקדשי ה' ", הרב צבי הירש מייזליש זצ"ל, וייטצען (הונגריה), חלק א, שער מחמדים סימן ה עמ' י.



הזמן והמקום: ראש השנה תש"ה (9.1944), אושוויץ.

הרקע: באושוויץ היו הנערים שנידונו לשריפה כלואים בצריף סגור ומסוגר עד שעות הערב, אז הובלו למשרפות. בראש השנה תקע הרב מייזליש במחנה. כשנודע לנערים כי בידי הרב מצוי שופר, געו בבכי, ובתחנונים הפצירו ברב שיכנס לצריף בו שהו ויתקע לפניהם, כדי שיקיימו מצוות שמיעת התקיעות, לפני עלותם למוקד על קידוש ה'. הדבר היה לעת ערב. הנאצים היו אמורים לבוא לקחת את הנערים בשעה זו. סכנה גדולה נשקפה לרב שמא יתפס בצריף הסגור.

שאלה: האם מותר לרב לסכן את נפשו בספק, כדי לזכות את הנערים בשמיעת קול השופר ברגעיהם האחרונים?

תשובה: הרב החליט להיכנס לצריף ולסכן את חייו מתוך שיקול דעת, שחייו במחנה באושוויץ ממילא תלויים לו מנגד בכל רגע ורגע. אולם הרב עצמו סבר שמבחינה הלכתית אסור היה לו להיכנס לספק סכנה.

המקור: שו"ת "מקדשי ה' ", הרב צבי הירש מייזליש זצ"ל, וייטצען (הונגריה), חלק א, שער מחמדים, סימן ז, עמ' יא.



הזמן והמקום: אלול תרצ"ט 1939, סאניק.

הרקע: יומיים לפני פרוץ המלחמה נודע לממשלת פולין על שני מרגלים ממוצא גרמני, שגרו בפולין ("פולקס דויטש") והעבירו מידע לגרמנים. הוטל על יהודי לנסוע בשבת על אופנוע כדי להודיע על כך למשטרת המחוז שבו הם פעלו.

שאלה: האם מותר ליהודי לחלל שבת בנסיעה לצורך מסירת ההודעה?

תשובה: הרב אהרונסון התיר את הנסיעה מכיוון שהיתה לצורך פיקוח נפש של רבים, ו"מלחמה לה' בעמלק מדור דור".

המקור: עלי מרורות, הרב יהושע משה אהרונסון, עמ' 229-230.



שו"ת בנושא צום ביום הכיפורים לחולים


שאלה לרב אפרים אשרי .

זמן ומקום: קובנה, ערב יום הכיפורים תש"ב.

רקע: בבית החולים בגטו קובנה היו מאושפזים חולים רבים שמצבם היה חמור, ונשקפה סכנה לחייהם. למרות בריאותם הלקויה, והעובדה שהתזונה בגטו הייתה דלה ביותר ולא סיפקה את הצרכים המינימליים של הבריאים, קל וחומר של החולים, ביקשו יהודים אלו להצטרף לכלל ישראל ולהתענות ביום הקדוש. היה חשש שכמות האוכל הזעומה אשר תינתן לאחר הצום לא תוכל לספק את מחסורם, מה גם שנזק רב ייגרם להם מעצם הצום ומחלתם תחמיר. על אף חוות הדעת הרפואית של ד"ר זאכרין, עמדו חולים אלו על דעתם להתענות ביום הכיפורים, כשהם מביעים את ביטחונם בקב"ה שיסייע בידם לעמוד בנטל הצום.

שאלה: האם מותר היה על פי ההלכה לאסור עליהם לצום ביום הכיפורים ?

תשובה: הרב אסר עליהם לצום מכיוון שבעטיה של מחלתם וחולשת גופם עלול הצום לדרדר אותם לסכנה ודאית. הרב הסביר להם את חומרת האיסור, והדגיש כי התורה ציוותה לנו "וחי בהם", ולא "שימות בהם".

מקור: הרב אפרים אשרי, שו"ת "ממעמקים", חלק ה סימן ד.



סוכות


הזמן והמקום: תשרי תש"ג (1943), המבורג. הרקע: העיר המבורג הופצצה, נכבדי הקהילה גורשו על ידי הנאצים והעיר התרוקנה מתושביה היהודיים. אחרוני היהודים התרכזו בבנין התלמוד תורה של הקהילה היהודית. רבה של הקהילה, הרב ד"ר יוסף קרליבך, נלקח מזה זמן רב למקום בלתי ידוע. המנהיגות הרוחנית הועברה לידי המורה הוותיק יעקב הכהן כצנשטיין, שהיה קרוב לארבעים שנה מורה בתלמוד תורה תחת פיקוחו של הרב קרליבך. בחצר בנין התלמוד תורה הוקמה סוכה, אולם היה צורך לעשות עירוב חצרות כדי להתיר הוצאת כלים ומאכלים מהבית לסוכה בשבת ובחג.

שאלה: הואיל ורק שני יהודים שומרי שבת גרים בבנין הקהילה ושאר הדיירים הם מחללי שבת בפרהסיה, האם אפשר לעשות עירוב חצרות ולהתיר על ידי כך את ההוצאה מהבית לסוכה, כדי לקיים מצוות סוכה, או שקיימת דרך אחרת שתתיר להוציא מאכלים מהבית לחצר. (לפי הדין חייבים כל דיירי החצר להקנות אחד לשני את חלקם בחצר).

תשובה: הרב פסק כי יש להניח שוועד הקהילה השכיר את הבנין לדיירים לכל דבר, ממילא כל דייר יכול לאסור על הדיירים לעשות עירוב חצרות, אף על פי כן יש להתיר לטלטל מהבית לסוכה, מכיוון שמחלל שבת בפרהסיה דינו כנכרי גמור (בנכרי הדין לקולא לגבי עירוב חצרות).

התשובה נתקבלה לאחר חג הסוכות, אי לכך מחמת הספק, נאלץ הרב כצנשטיין לנדוד בחג לחדרו של שמש הקהילה בבית הכנסת, שם היה קיים עירוב.

ביום ב של החג נתברר לו על ידי מנהל הקהילה כי הדירות בבנין הקהילה הושכרו בתנאי שהדיירים מחללי השבת לא יפריעו לחרדים בכל עניין, ואפילו נאסר עליהם לחבוט מרבדים או לתלות כבסים בחצר הבית בשבת קודש.

המקור: תיעוד בירחון "בית יעקב" - אדר תשכ"א, גליון 22 עמ' 22-23.



הזמן והמקום: תשרי תש"ב (1942), גטו קובנה.

הרקע: יהודי הגטו התחבטו בשאלת סוכה גזולה. "את הקרשים להקמת הסוכה לקחו היהודים מבתי המלאכה הסמוכים שעובדי הכפייה עבדו בהם, וכמה קרשים היה הכרח לקצר כדי שיתאימו לבנית הסוכה, ואין צריך לומר שלא היתה ליהודים מאת הגרמנים רשות לקחת את הקרשים ועל אחת כמה וכמה לקצר אותם, ואם היו תופסים אותם היתה אחת דתם להמית, אבל היהודים הללו מסרו את נפשם על קיומה של מצווה גדולה זו וסיכנו את עצמם אך ורק כדי שיוכלו לקיים את מצוות סוכה כדת וכדין, אולם נתעוררה השאלה":

שאלה: האם אפשר לקיים את המצווה בסוכה זו, האם אין בזה משום סוכה גזולה?

תשובה: הרב הורה שאין כאן חשש של מצווה הבאה בעבירה, מכיוון שהוכיח כי הותר ממונם של הרוצחים הגרמנים על פי ההלכה. הרב פסק שמותר לכלואי הגטו לקחת את העצים לבניית הסוכה בלי רשותם של הגרמנים.

המקור: "ממעמקים", הרב אפרים אשרי, חלק ד, שאלה ו, עמ' מט.



הזמן והמקום: תשרי, "ירח האיתנים",תש"ג (1943), גטו קובנה.

הרקע: ערב חג הסוכות. יושבי הגטו מצרים האם יוכלו לקיים איזו שהיא ממצוות החג. לאשרם הופיע מומחה יהודי שנשלח מווילנא לקובנה למטרה מסוימת, והצליח להבריח אתרוג כדי לקיים מצוות נטילת לולב. "אולם דא עקא, אליה וקוץ בה, כי באותה השנה חל היום הראשון של סוכות ביום השבת שאין נוטלים בו לולב, ולפי צו הגרמנים מוטל היה על המומחה היהודי, עוד במוצאי שבת זה שהוא מוצאי היום הראשון של החג לשוב לווילנה. כשנודע הדבר ליהודי גטו-קובנה שנבצר יהיה מהם לקיים את המצוה הגדולה של נטילת לולב למרות שנמצא כעת אתרוג בקובנה, גדל צערם ביותר על שניגוזה תקוותם לקיים את המצוה הזאת ולהכניס על ידי כך, זיק של אורה ושמחה לתוך חשכת היגון והסבל של עמק הבכא בגטו-קובנה".

שאלה: האם יש היתר לקיים מצוות נטילת לולב ביום ראשון של החג שחל בשבת?

תשובה: הרב מצא מקום להתיר להם ליטול לולב בשבת, מכיוון שאיסור נטילת לולב בשבת הוא מגזירת חכמים שמא יטלטלנו, ובגטו שהיה סגור ומסוגר, חשש זה אינו קיים. הרב נמנע מלהתיר זאת בפירוש, אך הציבור ברך על ארבעה מינים מתוך תחושה שייתכן שזו ההזדמנות האחרונה שלהם לקיים מצווה זו. מששמע הרב אברהם דובער כהנא שפירא זצ"ל מקובנה את השאלה, אמר כי מותר היה להם לכתחילה לברך על ארבעת המינים.

המקור: "ממעמקים", הרב אפרים אשרי, חלק ד, שאלה ה, עמ' לה.



הזמן והמקום: חג הסוכות תש"ה (10.1944), אושוויץ.

הרקע: במחנה אושוויץ הייתה האפשרות לקיים מצוות ארבע מינים בחג הסוכות בלתי מציאותית. אולם הרב מייזליש הצליח להשיג במסירות נפש אתרוג ולולב משנה קודמת. שני מינים אלו הביא עמו יהודי שהגיע למחנה מלודז'. מין שלישי - ערבה, אפשר היה למצוא על גדות נהר שעבר ליד המחנה.

שאלה: האם אפשר לצאת ידי חובת קיום מצוות ארבעה מינים, אף על פי שחסר מין אחד (במקרה זה הדס)?

תשובה: הרב פסק שיש לקיים את המצווה גם אם מצוים בידו רק שלושה מינים.

המקור: שו"ת "מקדשי ה' ", הרב צבי הירש מייזליש זצ"ל, וייטצען (הונגריה), חלק א, שער מחמדים, סימן י, עמ' יד.



שו"ת בנושא מצוות סוכה

הזמן והמקום: חג הסוכות תש"ד 1943, אושוויץ-בונא.

הרקע: בהתקרב חג הסוכות סיפר ראש הצריף לרב אהרונסון, כי בכוונתו להקים סוכה במחסן חביות שהיה מוקף בגדר תיל, וממוקם מתחת לאפם של אנשי הס.ס. הכניסה אליו הייתה אסורה וכרוכה בסכנת נפשות. החביות, שהיו גבוהות, שימשו כשלוש דפנות הסוכה, ומעליהן הניחו קצת קש וקנים כסכך.

שאלה: האם יש לברך את ברכת "לישב בסוכה"? הואיל והייתה סכנה להיכנס למקום, אולי חל בסוכה זו דין מצטער הפטור מהסוכה.

תשובה: מכיוון שכמה שנים לא קיימו האסירים מצוות סוכה, ומתוך חביבות המצווה שקוימה במסירות נפש, בירכו את ברכת "לישב בסוכה" ו"שהחיינו". הציבור קידש על הפת ואכל כזית לקיום מצוות אכילה בסוכה.

המקור: עלי מרורות, הרב יהושע משה אהרונסון, עמ' 241-242.



שו"ת בנושא ארבעת המינים

זמן ומקום: אושוויץ, חג הסוכות תש"ה (1944)

רקע: במחנה אושוויץ הייתה האפשרות לקיים מצוות ארבעה מינים בחג הסוכות בלתי מציאותית משני טעמים, האחד מחמת האימה מפני הנאצים שהתנכלו לכל גילוי של אמונה וקיום מצוות, והשני משום הקושי בהשגת ארבעה מינים בתנאים ששררו במחנה. הרב מייזליש הצליח לקבל אתרוג ולולב משנה קודמת, שני מינים אלו הובאו על ידי יהודי לודז', שהגיעו אז לאושוויץ. מין שלישי, ערבה, אפשר היה למצוא על גדות הנהר שזרם ליד המחנה.

שאלה: האם אפשר לצאת ידי חובת קיום מצוות ארבעה מינים, על אף שחסר מין אחד? (במקרה זה חסר ההדס).

תשובה: הרב פסק שיש לקיים את המצווה גם אם מצויים בידו רק שלושה מינים. הם הועברו על ידי הרב בחשאי בין האסירים, וכך זכו יהודים רבים ליטול לולב במחנה ההשמדה אושוויץ.



חנוכה


הזמן והמקום: כ"ה כסלו תש"ד, מחנה ברגן בלזן.

השאלה: כיצד ניתן לברך על הדלקת הנרות את ברכת "שהחיינו וקיימנו והגיענו לזמן הזה"? כיצד ניתן להודות לה' על כך שזכינו להגיע לימים כאלה? כיצד ניתן לברך ברכה כזאת, כאשר מאות ואלפי גוויות של יהודים מתגוללים כאן, כאשר מושמדים מיליונים של יהודים?

התשובה: הרבי מבלוזוב – רבי ישראל שפירא, השיב לשואל על אמירת ברכת "שהחיינו" כך: הנך צודק בהחלט. כאשר בירכתי את הברכה השלישית, ברכת "שהחיינו", אף אני הרהרתי בדבר, ושאלתי את עצמי – מה טעם בברכה זו בשעה זו? יגעתי את מוחי והעמקתי במקורות שונים כדי למצוא הסבר לצורך לומר ברכת "שהחיינו" בשעה נוראה זו. אולם בשעה שבירכתי, שמתי לבי שמאחורי עמד קהל רב של יהודים אסירים, שחזות פניהם הביעה נכונות להאבק על יהדותם. על נכונות הקרבה זו ברכתי "שהחיינו", כאשר יהודים גם בתנאים כאלה, נכונים להקריב חייהם למען יהדותם. על תופעה כזאת בוודאי צריך לברך ברכת "שהחיינו".

המקור: מרדכי אליאב, אני מאמין, עמ' 248."



פורים


קריאת מגילה בפורים

הרקע:
עקב העוצר שהוטל על היהודים בשעות החשכה לא ניתן היה לקרוא את המגילה בציבור כמימים ימימה.

הודעת רבנות הקהילה האשכנזית באמסטרדם
(ד' באדר ב תש"ג, 11 במרס 1943):

רבנות הקהילה היהודית כאן מודיעה לך בזאת, שעקב חוסר האפשרות לשמוע קריאת מגילה בבית הכנסת בליל פורים, תיקרא המגילה ביום חמישי 18 במרס הקרוב בלא ברכות לפני הקריאה ולאחריה, אולם המגילה תיקרא כבכל שנה לאחר תפילת ערבית, וכדי שיגיעו חברי הקהילה לבתיהם לפני "רדת הלילה" [תחילת העוצר] יש להקדים את תפילת המנחה, אך את תפילת הערבית אין להקדים לשעה 6:10.

מקור:
דן מכמן, "לבירור התנאים לקיום חיים דתיים תחת השלטון הנאצי", סיני, צא (תשמ"ב), עמ' רסז."



פסח


הזמן והמקום: שנת תרצ"ט (4.1939), הונגריה.

הרקע: מספר חודשים לפני פרוץ המלחמה שררו אי סדר ואנדרלמוסיה בהונגריה. קשה היה לברר אם שמרים, שהם חמץ, נמכרו על ידי בעל בית החרושת היהודי לגוי לפני חג הפסח. בעצם ימי חג הפסח הגיעו לחנות של נכרי שמרים שנעשו בבית חרושת בבעלות יהודי שאינו שומר מצוות.

השאלה: האם מותר יהיה להשתמש לאחר החג בחמץ שספק אם נמכר לפני החג לגוי?

תשובה: הרב אסר להשתמש בשמרים אלו כל זמן שלא יבורר בוודאות כי החמץ נמכר לגוי לפני החג.

המקור: "חסד יהושע", הרב יהושע גרינוולד זצ"ל, חוסט, סימן כח, עמ' נו.



הזמן והמקום: שנת תש"ב (1942), הונגריה.

הרקע: בעטייה של המלחמה היה מחסור גדול במזון. הבעיה החמירה בימי חג הפסח, מצות ותפוחי אדמה היו בצמצום וביוקר רב.

שאלה א: האם אפשר להתיר אכילת קטניות בחג הפסח בשנה זו?

תשובה: אין להתיר את השימוש בקטניות ולפרוץ סייג שהציבו ראשונים. קיים חשש שההמון יתיר לעצמו גם חמץ גמור מתוך תחושה, שאם התירו את האיסור הזה אפשר להמשיך ולהתיר.

שאלה ב: בימי הפסח פנו חיילים להתיר להם אכילת קטניות, שאם לא כן, ייאלצו לאכול חמץ גמור.

תשובה: הרב התיר להם לאכול קטניות באין מוצא אחר.

המקור: "חסד יהושע", הרב יהושע גרינוולד זצ"ל, חוסט, סימן יז (טו"ב), עמ' כח.



הזמן והמקום: חורף (לפני חג הפסח) שנת תש"ב (1942), גטו קובנה.

רקע: חג הפסח הקרב והמחסור החמור במצרכי מזון בסיסיים בגטו, הטרידו את יושביו. יהודי הגטו נסו לטכס עצה כיצד יוכלו להשיג קמח לבן לאפיית מצות כדי שיוכלו לקיים מצוות אכילת כזית מצה. תוך סיכון עצמי ובמסירות נפש הצליח אחד מבין אנשי החבורה, משה גאלדקארן הי"ד, להגניב קמח לתוך המחנה הסגור והמסוגר, וכך עלה בידם לאפות מצות. בהתקרב חג הפסח נלכד האיש כשברשותו שקיק קטן של קמח.
הרשעים הפליאו בו מכות ושברו את שיניו. שבור ורצוץ פנה האיש לרב בשאלה.

שאלה: איך יכול הוא לקיים מצוות אכילת מצה, כשבעטיין של החבטות שספג אינו יכול ללעוס, מצה שרויה אינו רוצה לאכול מכיוון שהוא מהחסידים ואנשי מעשה שהקפידו שלא לאכול שרויה בפסח.

תשובה: הרב פסק שעליו לקיים התרת נדרים למנהג שהיה מקובל עליו עד אז, ואז יוכל לאכול ולקיים מצוות אכילת מצה, שמסר נפשו עליה לא רק למענו, אלא גם למען אחרים.

המקור: "ממעמקים", הרב אפרים אשרי, חלק ה, שאלה ו, עמ' סד.



הזמן והמקום: ערב פסח תש"ב (1942), גטו קובנה. השאלה הופנתה לרב אשרי בגטו קובנה.

רקע: "בעת לימודי הדינים של הלכות פסח עם תלמידי בתפארת בחורים, כדין שואלין הלכות פסח שלושים לפני הפסח, נשאלתי על ידם, איך ובמה יקיימו השתא מצוות ארבע כוסות, מכיוון שלא רק יין אלא שום משקה אחר הוא בבל יראה ובל ימצא, כי המחסור בגיטו הלך הלוך וגבור מיום ליום, וזולת תה ממותק בסכרין אי אפשר להשיג שום משקה שיהא בגדר של חמר מדינה (משקה מקובל במקום, שעל פי דין מותר להשתמש בו לקיום מצוות במקום יין), וגם זה אפשר להשיג בקושי רב, כי התה והסכרין נמצאו רק אצל מתי מעט ולא היו נחלת רבים".

שאלה 1: האם אפשר לצאת ידי חובת מצוות ארבע כוסות בשתיית תה ממותק בסכרין?

תשובה 1: הרב הורה שיש להתיר שתיית תה ממותק לשם קיום מצוות ארבע כוסות, הואיל וגדולי הדורות הקודמים התירו להבדיל על תה ממותק אפילו במקום שקיים משקה אחר, כי תה ממותק נכלל בגדר חמר מדינה, אם כך בנסיבות אלה כשאין אפשרות להשיג משקה אחר, ודאי מותר להשתמש בתה למצוות ארבע כוסות, ולאלו מיושבי הגטו שגם התה לא היה בהישג ידם, מן הדין שיקדשו על הפת.

כאן עלתה שאלה נוספת:

שאלה 2: מה הדין לגבי מי שקידש על הפת ובירך עליה המוציא, האם עליו לברך על הכרפס בורא פרי האדמה?

תשובה 2: אלו שקידשו על הפת, ברכת המוציא פוטרתם, ואינם צריכים לברך בורא פרי האדמה על הכרפס, מכיון שבתנאי הגטו היו תפוחי אדמה ובצלים נאכלים בתוך הסעודה.

המקור: "ממעמקים", הרב אפרים אשרי, חלק ג, סימן ה, עמ' נא.



הזמן והמקום: ערב פסח, תש"ב (1942). השאלה הופנתה לרב אשרי בגטו קובנה.

הרקע: "בעת לימודי הדינים של הלכות פסח עם תלמידי בתפארת בחורים, כדין שואלין הלכות פסח שלושים לפני הפסח, נשאלתי על ידם, איך ובמה יקיימו השתא מצוות ארבע כוסות, מכיוון שלא רק יין אלא שום משקה אחר הוא בבל יראה ובל ימצא, כי המחסור בגיטו הלך הלוך וגבור מיום ליום, וזולת תה ממותק בסכרין אי אפשר להשיג שום משקה שיהא בגדר של חמר מדינה (משקה מקובל במקום, שעל פי דין מותר להשתמש בו לקיום מצוות במקום יין), וגם זה אפשר להשיג בקושי רב, כי התה והסכרין נמצאו רק אצל מתי מעט ולא היו נחלת רבים".

שאלה: האם אפשר לצאת ידי חובת מצוות ארבע כוסות בשתיית תה ממותק בסכרין?

תשובה: ניתן לקיים מצוות ארבע כוסות בתה הממותק בסכרין. הרב הסתמך על גדולים בדורות קודמים, שהתירו להבדיל על תה ממותק אפילו במקום שקיים משקה אחר, כי תה ממותק נכלל בגדר חמר מדינה, ובנסיבות שהיו קיימות בגטו, באין משקה אחר בוודאי שיש להתיר.

המקור: "ממעמקים", הרב אפרים אשרי, ניו יורק תשכ"ט, חלק ג סימן ה.



מכירת חמץ בגטו

המקום: גטו קובנה, ערב פסח תש"ב.

השאלה:
  • כיצד יש לנהוג לגבי מכירת חמץ, שהרי אין גויים מצויים בגטו, וגם אם נמצא במקרה גוי, יש חשש שהוא ילשין לגרמנים כי היהודי שמכר לו את החמץ אוגר מזון.
  • במקרה שלא מכרו את החמץ, האם יש היתר להשתמש בו לאחר הפסח, או שמא יש לחשוש שדינו כחמץ שעבר עליו הפסח שאסור באכילה ובהנאה.
התשובה:
יש לבטל את החמץ ולהפקירו בפני בית דין, וכך הוא גם יהיה מותר לאחר הפסח.

המקור: הרב אפרים אשרי, שו"ת ממעמקים, ב, סימן ט."